יש לי חברה שראתה בצעירותה את אחיינה הקטן משתטח בצרחות ובעיטות (התפרצות זעם בלתי נשלטת וקשה לעצירה) ומאז החליטה שלא תביא ילדים לעולם, כדי שלא תצטרך להתמודד עם מצבים כאלה.
היום כולם מסכימים שבהורות חשוב להציב גבולות. אז מה הם גבולות?, מה גורם להם להיות כל כך חשובים בעיננו?, איך מציבים אותם כך שימלאו את תפקידם? ומה עושה אותם כל כך משמעותיים במיוחד עבור ילדי ADHD?
נתחיל במקום בו החיים מתחילים: ברחם. מכירים את הרצון שעולה לפעמים לחזור לרחם? זה מגיע בדרך כלל ברגעי קושי ומצוקה, מתוך צורך בתחושה הקדומה הזו של ביטחון, מוגנות, שקט וחוסר הדאגה שהרחם סיפק לנו.
הלידה היא יציאה מאותו המקום בטוח, לעולם פרוץ וחסר גבולות. אם כך, איך הופכים את העולם למקום בטוח, מובן ומסודר יותר עבור הילדים שלנו?
קביעת גבולות וכללים לילדים יוצרת סדר בעולם והופכים אותו למובן, מוגן ובטוח יותר. כשעושים שימוש בסמכות הורית, מאפשרים לילדים להרגיש שההורה הוא דמות חזקה ויודעת כל, שמסוגלת לדאוג לו, להגן עליו ולהדריך אותו כיצד להתנהל.
איך מעניקים גבולות? סוף מעשה במחשבה תחילה: משקיעים מחשבה בעקרונות ובערכים שחשובים לנו ומחליטים על סט כללים המגדירים מה מותר ומה אסור בבית ומחוץ לבית. השלב הבא הוא עדכון הילדים בכללים אלו על פי יכולת הבנתם וגילם ובהמשך מיישמים כללים אלה, תוך התייחסות לרגשותיו ולקשייו של הילד, גם אם הילד נורא מבקש או אפילו בוכה אין להתגמש. יש לענות לילד בסגנון הדוגמה הבאה: "אני יודעת שאתה רוצה מאוד להמשיך לשחק, אבל עכשיו הזמן להיכנס לאמבטיה ואחר כך ניכנס למיטה ונקרא יחד סיפור".
גם כשאנחנו לא מאפשרים לילדינו לעשות מה שמתחשק להם - למשל להכות, לאכול ממתק לפני האוכל, או לנסוע באוטו ללא חגורת בטיחות – אנחנו מחזקים אותם ועוזרים להם, כי אנחנו מסמנים להם את הכללים והחוקים, עושים סדר בעולמם, משליטים בו הגיון ונותנים להם כלים ללמוד להסתדר בו. בנוסף לכך אנו מראים להם שאנו יודעים איך פועל העולם ומסוגלים לנווט ולהדריך אותם בתוכו. הצורך של הילד בביטחון ובסמכות גדול ומשמעותי הרבה יותר מהצורך הרגעי בממתק, צעצוע וכדומה.
כלל האצבע בהענקת גבולות הוא שמירה על נחישות ועקביות, גם אל מול בכי וויכוחים. כך מעניקים לילדים את הביטחון והיציבות שהם כה זקוקים להם. ועוד עיקרון חשוב: כשהילד לא עומד בכללים שקבעתם תהיה לכך תמיד תוצאה. חשוב שהתוצאה תהיה קשורה לכלל המדובר. לא מומלץ לאיים בעונשים שאינכם מתכוונים או יכולים לעמוד בהם.
אם גבולות ברורים נחוצים לכל ילד, לילדים עם הפרעות קשב וריכוז הם הכרחיים על אחת כמה וכמה. אותה החברה עליה סיפרתי בתחילת הכתבה, היא היום אמא מאושרת לשני ילדים שאחד מהם מאובחן עם ADHD. עבורה, ילד הממרר בבכי על הרצפה איננו חוויה זרה. בנה הקטן מתקשה מאוד בהתארגנות, בשליטה בדחפים ובדחיית סיפוקים. הילד שלה זקוק לגבולות ולסדר בחייו ממש כמו שאונייה זקוקה לעוגן. כדי ללמוד איך להתמודד נכון עם האתגרים שילדיה מציבים בפניה, היא פנתה להדרכה הורית, שם היא למדה להעניק גבולות לילדיה כל אחד לפי צרכיו.
כמו ילדיהם, גם הורים זקוקים מאוד לחיזוק ולתמיכה בהורות שלהם ובהתמודדויות בדרך המורכבת שבה הם עוברים, בעיקר כשמדובר ב ADHD. יותר מכל, הם זקוקים לידיעה ולתחושת הביטחון שלמרות ההתנגדויות שהם שומעים מילדיהם, מהסביבה ולעיתים מתוכם, הם עושים את הדבר הנכון למענם.
סיון ון דר פלאס, מדריכת הורים מוסמכת, מומחית בהפרעות קשב וריכוז, "הורה דרך" המרכז להדרכת הורים