איך מתמודדים עם התפרצות זעם ?
הורים מבזבזים הרבה זמן במצב של תגובה, תגובה לכך שהילד לא רוצה להכין שיעורים, תגובה לכך שהילדה לא מעוניינת ללכת לחוג שביקשה להרשם אליו, תגובה לכך שהילד לא מוכן להתארגן לבית הספר.
וכן תגובה לכך שהנער לא מעוניין לחזור מבילוי בשעה שאתם קבעתם. במצב התגובה ההורה צריך להתייחס למצב בו כבר נוצר הקונפליקט. עליו לצאת ממצב זה בחכמה ובמהירות - מה שלא קורה בחלק מהפעמים.
קריאה נוספת:
מחשבה ותכנון מראש, אפילו תכנית פשוטה יכולה לייצר חוויות חיוביות ולדאוג לכך שלא יהפכו לשליליות עבור כל אחד מהצדדים. שגרת יום קבועה וטקסים מתוכננים עשויים למנוע מריבות וויכוחים. כך לדוגמא, הכנת התיק לבית הספר יכולה להיות טקס קבוע הנערך בכל ערב בשעה שבע ומלווה בבדיקה של ההורה את התיק ובעידודו על עבודה טובה.
שגרת שבוע קבועה הכתובה במערכת שעות המודבקת על לוח המודעות בחדר יכולה לדאוג לכך שהילד מתכונן לקראת התוכניות הללו רגשית ומודע אליהם והן לא מפתיעות אותו. בכל מקרה, על ההורה להיות עקבי. שינויים של הרגע האחרון בלוח הזמנים או הפרעה כלשהי לשגרה המשפחתית יכולים לשבש את תחושת הביטחון שבשגרה שהצלחת לתחזק עבור ילדך המאובחן בלקות למידה או ADHD.
ולסיום, התיחסות לנושא המודעות של הילד/המתבגר להתקפי הזעם והתמודדות עימם. טכניקה מוכרת לטיפול בהתקפי הזעם בקרב ילדים או מתבגרים היא מודעות להתקפי הזעם ולאחר העזרות בנשימות מבוקרות. הסרטון הקצר הבא מציג את הטכניקה המבוססת על נשימות מנקודת מבט של ילדים.
